הפרעה אובססיבית קומפולסיבית - OCD
כמה פעמים קרה לכם שנעלתם את דלת הבית או המכונית ולאחר שהתרחקתם החל הספק לקנן בכם וחזרתם לבדוק שוב את הדלת?... או את הגז?... או את המקרר?.. לרובנו זה קורה פה ושם. מה קורה שפה ושם הזה, הופך להיות כמעט כל הזמן? כאשר הדבר קורה בתדירות גבוהה ומהווה מקור להפרעה של מהלך החיים התקין אז יש לכם הפרעה טורדנית כפייתית Obsessive-compulsive disorder - OCD.
הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (טורדנות כפייתית) היא הפרעת חרדה אשר אופיינית לכ- 2% מהאוכלוסייה ומתאפיינת במחשבות, דאגות ,פחדים ודחפים קשים ובלתי רצויים (אובססיביות) שאינם הגיוניים, ובפעולות טקסיות (קומפולסיות ), אשר על פי רוב , הן מוגזמות בתדירותן ובעוצמתן.
מהן אובססיות?
אובססיות הן מחשבות, תמונות או דחפים החוזרים על עצמם שוב ושוב, מבלי שלאדם תהיה שליטה עליהם. האדם החווה מחשבות אובססיביות אינו רוצה בהן והוא מוצא אותם מטרידים וחודרניים, ועל פי רוב, מכיר בכך שאין בהם הרבה מן ההיגיון. אובססיות מלוות בתחושות שונות כמו פחד, גועל, ספק, או הרגשה שדברים צריכים להיעשות רק באופן מסוים. המייחד אדם עם הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית הוא שמחשבה כזו 'נתקעת' בראשו ולא מרפה, כאילו נלכדה במוחו מבלי יכולת לצאת. המחשבה האובססיבית יכולה להיות לא סבירה, ולעיתים אפילו ממש לא הגיונית. יחד עם זאת, אצל אדם עם OCDהמחשבה מקבלת ערך אמיתי, כאילו שעצם החשיבה תגרום לה להתרחש במציאות. ההצמדה הזו, בין המחשבה לתחושה ש"זה יקרה!" יוצרת חרדה גדולה.
מהן קומפולסיות?
המחשבות האובססיביות המלוות את האדם הלוקה בהפרעה שכזו מעוררות חרדה גבוהה שמייד מעוררת את האדם ל"פעולות" אשר מטרתן תהייה להפחית את החרדה. נעשה ניסיון לבטל את המחשבה, למנוע את הגשמת התוצאות המפחידות שלה ולהשיג הקלה בחרדה, גם אם היא זמנית בלבד. כך קורה שעד מהרה מוצא האדם "פעולות" מסוימות, טקסיות, אשר לעיתים קרובות, ביצוע פעולות אלו מביאים להקלה זמנית של החרדה. על פי ההבנה השגויה של האדם, זו תהייה דרכו היחידה לשלוט בחרדה ועל כן, עד מהרה, הוא יאמץ אותה כחלק בלתי נפרד מאורך החיים ועם תחושת דחף חזק לבצעה. לפיכך, קומפולסיות הן אותן התנהגויות או פעולות מחשבתיות שהאדם מבצע שוב ושוב על מנת להפחית את החרדה שגורמת האובססיה. בדרך כלל האדם מבצע טקסים אלו על פי חוקים מסוימים, ורק כך הם מורידים את החרדה.
מעגל החרדה.
התפתחות האובססיות והקומפולסיות יוצרות מעגל אינסופי שקשה מאוד להשתחרר ממנו. מחשבה טורדנית כזו, המלווה בתחושה שהיא עומדת להתגשם מעוררת חרדה והדרך היחידה של האדם להפחית את החרדה היא בהתנהגות כפייתית, אך זוהי הפחתה זמנית בלבד ועד מהרה חוזרת המחשבה הטורדנית. התפתחות נוספת של ההפרעה תתרחש כאשר האדם לומד להכיר את המעגליות ומתחיל לחשוש מפני המחשבה הטורדנית עצמה. חשש זה מוביל לרצון להימנע מהתהליך הזה ועל כן יעשה ניסיון "להקדים תרופה למכה" על ידי הגברה והרחבה של ההתנהגות הכפייתית. בסופו של דבר הפעילות הסובבת את החרדה וניסיונות השליטה בה תופסים יותר ויותר זמן מיומו של האדם ועלולים לפגוע בעבודתו ובשגרת חייו. האנשים הסובבים אותו מתחילים להתרחק והבידוד החברתי רק מגדיל את הסבל.
גורמים
לא ברור עד כמה OCD היא הפרעה תורשתית, אך מחקרים מראים שהסיכוי שילדים להורים הסובלים מ- OCD יפתחו את ההפרעה, גדל במעט. על פי רוב, -OCD מתגלה במהלך גיל ההתבגרות או הילדות המאוחרת. הגיל הממוצע להופעת ההפרעה הכפייתית הוא גיל ההתבגרות, בדרך כלל סביב גיל ה-15. בנים סובלים מהפרעה זו פי-2 מאשר בנות, בניגוד להפרעות חרדה אחרות הנפוצות בעיקר אצל נשים.
מחקרים מעלים את החשד כי הגורם המרכזי להפרעה כפייתית היא חוסר של סרוטונין במוח. הסרוטונין הוא תרכובת כימית הקיימת בין היתר גם במוח ובמערכת העצבים המרכזית, ויש לה השלכות על התנהגותו של האדם. רמות נמוכות של סרוטונין במוח גורמות למחלות והפרעות שונות, ובהן דיכאון, הפרעות אכילה, וגם מחשבות טורדניות והפרעה אובססיבית-קומפולסיבית.
OCD- הסימפטומים
הפרעה אובססיבית קומפולסיבית יכולה ללבוש צורות שונות אך המשותף לרוב הצורות הללו הוא שני מאפיינים בולטים:
א. מחשבה, דימוי או דחף המעוררים חרדה.
ב. התנהגות או מאמץ המפחיתים באופן זמני את החרדה- התנהגות כפייתית.
זיהום וניקיון
הצורה הנפוצה ביותר של ההפרעה, היא של אנשים החוששים מזיהום ומחלות. המחשבות הטורדניות של האדם נעות סביב החשש שמגע עם חפצים מסוימים ילכלך אותו, יזהם אותו, וידביק אותו בחיידקים. החרדה המתעוררת כתוצאה ממחשבות אלו קשורה בדרך כלל לנושאים בריאותיים הנובעים מפחד שהזיהום יגרום לאדם או לקרוביו למחלה קשה ואפילו למוות. גם תחושת הזיהום עצמה יכולה להיות מוקד החרדה- האדם חש שהוא מזוהם, ועסוק בגועל ובחשש שיישאר מזוהם.
על פי רוב, הדרך היחידה להפחית את החרדה היא רחיצה וניקיון. לא מדובר בשטיפת ידיים שגרתית כי אם בהתנהגות כפייתית וחוזרת של רחיצה. טקסי ניקיון ארוכים ויסודיים מידי יום, קרצוף ידיים קיצוני, שטיפה חוזרת ונשנית של הבית, החלפת בגדים או מצעים בתדירות גבוהה מאוד, הימנעות ממגע ישיר בחפצים או אנשים מסוימים הם רק חלק מהדרכים שננקטות בכדי להפחית את החרדה. הטקסים הללו עוזרים באופן זמני בלבד, שכן תמיד יימצאו מוקדי זיהום והתפשטות חדשים: הילדים או בן הזוג הבאים מבחוץ, קבלת חפץ מאדם אחר, פתיחת דלת או חלון ולפעמים אפילו שיחת טלפון עלולים לגרום לאדם תחושה שהוא שב ומזדהם, ולא לאפשר לו להרגיש בטוח מזיהומים ו/ או הדבקות במחלות בשום מקום.
אחריות ובדיקה
המחשבה הטורדנית של הסובלים מ-OCD מקבוצה זו, היא מחשבה על אחריות לאסון אפשרי בסביבתם הקרובה. אדם הסובל מההפרעה עשוי לחשוש שלא נעל את דלת ביתו, שלא סגר את החלונות לפני שהלך לישון, שלא סגר היטב את ברז הגז, שלא כיבה את התנור, שלא משך את בלם היד במכונית.
החרדה המתעוררת כתוצאה מהמחשבות הללו היא כמובן על האסון העלול להתרחש בגלל חוסר האחריות שגילה- פורץ שיגנוב את תכולת הבית ואף יפגע ביושביו, התפשטות של גז רעיל או של דלקה, התדרדרות של המכונית שתפגע בהולך רגל וכן הלאה.
הדרך היחידה להפחית את החרדה היא לבדוק, שוב ושוב, לפעמים בטקס מובנה ומסודר שאכן ביצע את מה שאמור היה לבצע. גם כאן, ההקלה היא זמנית בלבד שכן עד מהרה הספק שב ומתעורר- האם באמת בדקתי מספיק, ומה עלול לקרות אם לא?
מחסור ואגירה
בקבוצה השלישית של סובלים מ-OCD החרדה נובעת ממחשבה טורדנית על מחסור אפשרי, או על צורך בחפץ שלא יהיה זמין בעתיד. הדרך של אדם מקבוצה זו להפחית את החרדה היא לאגור- עיתונים ישנים, רהיטים שבורים, ולעיתים אף חפצים מתוך פחי האשפה. האוספים של האנשים הללו תופסים יותר ויותר מקום בביתם, המיון והאגירה הולכים ומשתלטים על חייהם. אנשים מקבוצה זו פחות מודעים לבעייתיות של ההפרעה שלהם, הם סובלים פחות מהכפייתיות שבאיסוף, והחרדה שלהם עולה בעיקר אם מאיימים לפגוע באוסף שלהם או אם פוגמים בסדר שלו.
מחשבות וביטולן
לעיתים מקור החרדה אינו חיצוני- לכלוך שיגרום לזיהום, תנור דלוק שיגרום לדליקה, או חפץ שאבד- אלא פנימי. אצל אנשי הקבוצה הזו החרדה מתעוררת מהמחשבות עצמן, ומהאמונה שהחשיבה עליהן תביא להתקיימות שלהן במציאות. מחשבות על תאונה לאדם אהוב למשל, מחשבה רעה על אנשים אחרים, או מחשבה על מוות של אדם קרוב יכולות להיות בהחלט מחשבות לא נעימות שעוברות לנו בראש. אצל אדם הסובל מ-OCD המחשבה נתפסת בראש ואינה מרפה, הוא שב ועוסק בה ומבועת מהאפשרות שהיא תתממש.
ישנם שני סוגי דרכים שנבחרות כדי לנסות להפחית את החרדה. דרך אחת היא בהתנהגות. לא חייב להיות קשר הגיוני בין ההתנהגות למחשבה, אך האדם הסובל מ-OCD חש שביצוע טקסי וחזרתי של התנהגות מסוימת פשוט מפחית את חרדתו. ההתנהגות יכולה להיות כניסה ויציאה מדלת מספר פעמים, התלבשות והתפשטות, נגיעה בחפץ כלשהו ועוד. דרך שנייה להפחית את החרדה היא על ידי "מחשבת נגד" המבטלת את המחשבה הטורדנית. חזרה בלב על תפילות או ביטויים בסדר מסוים, הן דוגמה למחשבת נגד כזו.
חוסר שלמות וסידור
אנשים מהקבוצה האחרונה אינם חוששים מאסון מתקרב או מהתממשות של מחשבה רעה אלא פשוט חשים חוסר נוחות קיצוני כאשר סביבתם אינה מסודרת באופן הנראה להם מושלם. החרדה שלהם נובעת ממצבים של חוסר שלמות או מפגיעה במצב שנראה להם נכון ומסודר. הדרך שלהם להפחית את החרדה היא להחזיר את סביבתם לסדר הנוקשה הרצוי. אדם כזה יכול למשל לבלות שעות בסידור עפרונותיו על השולחן. התזוזה הקטנה ביותר של אחד מהם, תבלוט מאוד בעיניו ותגרום לו לאי נעימות ולחץ.
OCD- הטיפול
מחקרים מראים באופן ברור כי לתרופות ממשפחת ה-SSRI יש השפעה יעילה בטיפול ב-OCD. תרופות מהמשפחה הזו מאריכות את השימוש בחומר הכימי סרוטונין, שמשמש להעברת מסרים במח ובכך מפחיתות את רמת הסימפטומים של ההפרעה הטורדנית כפייתית. הפחתה זו מאפשרת המשך טיפול יעיל ביתר על פי הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)
הפרעה טורדנית כפייתית -OCD יוצרת דפוס התנהגות שהאדם אינו מצליח לצאת ממנו. מטרת הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי היא לשבור את הדפוס הזה ולאפשר לאדם דרך ליציאה מתוך מעגל החרדה.
המרכיב ההתנהגותי
בטיפול ב-OCD , המרכיב ההתנהגותי כולל שני חלקים: חשיפה ומניעת תגובה.
חשיפה:
חלק זה של הטיפול מבוסס על העובדה הפשוטה שאומרת שכאשר נחשפים לגירוי מפחיד לפרק זמן מספיק ארוך, החרדה יורדת באופן טבעי. הטיפול מניח שהאדם יכול ללמוד להפסיק לפחד מהמחשבות הטורדניות על ידי חשיפה הדרגתית וממושכת למקור הפחד. מכיוון שמקור הפחד של הסובלים מהפרעה טורדנית-כפייתית הוא המחשבות שלהם, והתחושה החזקה שהמחשבות הללו עומדות להתגשם, החשיפה שייבצעו היא חשיפה למחשבות עצמן. מטרת החשיפה היא אם-כן לשבור את הקשר בין האובססיה לבין החרדה שהיא יוצרת.
מניעת תגובה:
החשיפה לגורמים המעוררים את החרדה תוביל לעלייה מיידית בחרדה ולדחף בלתי נשלט לבצע טכס המפחית את עוצמת החרדה. על כן, חלק מהטיפול יהיה למנוע את ביצוע הטכס המקל ובכך לגרום לשבירת המעגל. אי ביצוע הטכס לאורך זמן יוביל בסופו של דבר להפחתה ניכרת של החרדה ולהורדת הטכסים המלווים את האדם בשגרת יומו.
המרכיב ההתנהגותי מסתמך על תופעה ביולוגית פשוטה - התרגלות. אנחנו יודעים שכאשר אדם נחשף לגורם מפחיד, התגובה הראשונית היא חרדה. פחד הוא התגובה הטבעית של הגוף לכל גירוי שנראה מאיים. המוח פוקד על הגוף לגייס את כל המשאבים שלו להתמודדות באמצעות הורמונים (אדרנלין) שמעוררים גם הרגשה של חרדה. זוהי תגובה נורמאלית.
אבל באופן טבעי לגמרי, עם הזמן הגוף מתרגל לגירוי שרק נראה מאיים, המוח מפסיק לשלוח אדרנלין, הגוף חוזר למצב מנוחה ותחושת הפחד חולפת.
הרעיון של המרכיב ההתנהגותי הוא לכן לגרום לאדם לא לפחד מהפחד, לא להימנע ממנו באמצעות טקס כפייתי, ופשוט לחכות עד שהוא יעבור מעצמו.
המרכיב הקוגניטיבי
מטרת המרכיב הקוגניטיבי בטיפול היא לתת למטופל כלים לזהות את המחשבות המעוותות ולהתמודד איתן. בכך, הוא קודם כל שובר את הקשר בין המחשבה לבין התחושה שהיא הולכת להתגשם.
בנוסף, המרכיב הקוגניטיבי עוזר לשבור את הקשרים האחרים. הוא עוזר למטופל לתקן מספר מחשבות שגויות: המחשבה שביצוע הטקס הכפייתי יימנע את הנזק לעצמו או לאחרים, המחשבה שאם הוא לא ימנע ממצבים מסוימים החרדה תמשך לנצח, והמחשבה שאם הוא לא יבצע את הטקס, החרדה תהיה כל כך קשה שהוא עשוי להשתגע.
משך ויעילות הטיפול.
טיפול התנהגותי קוגניטיבי נמצא כטיפול היעיל ביותר לטיפול בהפרעות חרדה. טיפול בהפרעה טורדנית כפייתית הינו טיפול קצר מועד שבו שיתוף פעולה הדוק ואמיתי בין המטופל למטפל מביא עד מהרה לשבירה של דפוסי החשיבה וההתנהגות ולפתרון הולם להפרעה. אחוזי ההצלחה בטיפול נמצאים גבוהים ביותר אם האדם הלוקה בהפרעה משתף פעולה באופן מלא ומבצע את החשיפות בצורה עקבית. משך זמן הטיפול ויעילותו מתקצרים באופן משמעותי ככל שרמת המוטיבציה לטיפול גבוהה ורמת ההפרעה נמוכה. במצבים בהם ה- OCD נמצא ברמות גבוהות מאוד של מחשבות וטכסים יהיה צורך בשילוב של טיפול תרופתי בהתייעצות עם פסיכיאטר.
כמה פעמים קרה לכם שנעלתם את דלת הבית או המכונית ולאחר שהתרחקתם החל הספק לקנן בכם וחזרתם לבדוק שוב את הדלת?... או את הגז?... או את המקרר?.. לרובנו זה קורה פה ושם. מה קורה שפה ושם הזה, הופך להיות כמעט כל הזמן? כאשר הדבר קורה בתדירות גבוהה ומהווה מקור להפרעה של מהלך החיים התקין אז יש לכם הפרעה טורדנית כפייתית Obsessive-compulsive disorder - OCD.
הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (טורדנות כפייתית) היא הפרעת חרדה אשר אופיינית לכ- 2% מהאוכלוסייה ומתאפיינת במחשבות, דאגות ,פחדים ודחפים קשים ובלתי רצויים (אובססיביות) שאינם הגיוניים, ובפעולות טקסיות (קומפולסיות ), אשר על פי רוב , הן מוגזמות בתדירותן ובעוצמתן.
מהן אובססיות?
אובססיות הן מחשבות, תמונות או דחפים החוזרים על עצמם שוב ושוב, מבלי שלאדם תהיה שליטה עליהם. האדם החווה מחשבות אובססיביות אינו רוצה בהן והוא מוצא אותם מטרידים וחודרניים, ועל פי רוב, מכיר בכך שאין בהם הרבה מן ההיגיון. אובססיות מלוות בתחושות שונות כמו פחד, גועל, ספק, או הרגשה שדברים צריכים להיעשות רק באופן מסוים. המייחד אדם עם הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית הוא שמחשבה כזו 'נתקעת' בראשו ולא מרפה, כאילו נלכדה במוחו מבלי יכולת לצאת. המחשבה האובססיבית יכולה להיות לא סבירה, ולעיתים אפילו ממש לא הגיונית. יחד עם זאת, אצל אדם עם OCDהמחשבה מקבלת ערך אמיתי, כאילו שעצם החשיבה תגרום לה להתרחש במציאות. ההצמדה הזו, בין המחשבה לתחושה ש"זה יקרה!" יוצרת חרדה גדולה.
מהן קומפולסיות?
המחשבות האובססיביות המלוות את האדם הלוקה בהפרעה שכזו מעוררות חרדה גבוהה שמייד מעוררת את האדם ל"פעולות" אשר מטרתן תהייה להפחית את החרדה. נעשה ניסיון לבטל את המחשבה, למנוע את הגשמת התוצאות המפחידות שלה ולהשיג הקלה בחרדה, גם אם היא זמנית בלבד. כך קורה שעד מהרה מוצא האדם "פעולות" מסוימות, טקסיות, אשר לעיתים קרובות, ביצוע פעולות אלו מביאים להקלה זמנית של החרדה. על פי ההבנה השגויה של האדם, זו תהייה דרכו היחידה לשלוט בחרדה ועל כן, עד מהרה, הוא יאמץ אותה כחלק בלתי נפרד מאורך החיים ועם תחושת דחף חזק לבצעה. לפיכך, קומפולסיות הן אותן התנהגויות או פעולות מחשבתיות שהאדם מבצע שוב ושוב על מנת להפחית את החרדה שגורמת האובססיה. בדרך כלל האדם מבצע טקסים אלו על פי חוקים מסוימים, ורק כך הם מורידים את החרדה.
מעגל החרדה.
התפתחות האובססיות והקומפולסיות יוצרות מעגל אינסופי שקשה מאוד להשתחרר ממנו. מחשבה טורדנית כזו, המלווה בתחושה שהיא עומדת להתגשם מעוררת חרדה והדרך היחידה של האדם להפחית את החרדה היא בהתנהגות כפייתית, אך זוהי הפחתה זמנית בלבד ועד מהרה חוזרת המחשבה הטורדנית. התפתחות נוספת של ההפרעה תתרחש כאשר האדם לומד להכיר את המעגליות ומתחיל לחשוש מפני המחשבה הטורדנית עצמה. חשש זה מוביל לרצון להימנע מהתהליך הזה ועל כן יעשה ניסיון "להקדים תרופה למכה" על ידי הגברה והרחבה של ההתנהגות הכפייתית. בסופו של דבר הפעילות הסובבת את החרדה וניסיונות השליטה בה תופסים יותר ויותר זמן מיומו של האדם ועלולים לפגוע בעבודתו ובשגרת חייו. האנשים הסובבים אותו מתחילים להתרחק והבידוד החברתי רק מגדיל את הסבל.
גורמים
לא ברור עד כמה OCD היא הפרעה תורשתית, אך מחקרים מראים שהסיכוי שילדים להורים הסובלים מ- OCD יפתחו את ההפרעה, גדל במעט. על פי רוב, -OCD מתגלה במהלך גיל ההתבגרות או הילדות המאוחרת. הגיל הממוצע להופעת ההפרעה הכפייתית הוא גיל ההתבגרות, בדרך כלל סביב גיל ה-15. בנים סובלים מהפרעה זו פי-2 מאשר בנות, בניגוד להפרעות חרדה אחרות הנפוצות בעיקר אצל נשים.
מחקרים מעלים את החשד כי הגורם המרכזי להפרעה כפייתית היא חוסר של סרוטונין במוח. הסרוטונין הוא תרכובת כימית הקיימת בין היתר גם במוח ובמערכת העצבים המרכזית, ויש לה השלכות על התנהגותו של האדם. רמות נמוכות של סרוטונין במוח גורמות למחלות והפרעות שונות, ובהן דיכאון, הפרעות אכילה, וגם מחשבות טורדניות והפרעה אובססיבית-קומפולסיבית.
OCD- הסימפטומים
הפרעה אובססיבית קומפולסיבית יכולה ללבוש צורות שונות אך המשותף לרוב הצורות הללו הוא שני מאפיינים בולטים:
א. מחשבה, דימוי או דחף המעוררים חרדה.
ב. התנהגות או מאמץ המפחיתים באופן זמני את החרדה- התנהגות כפייתית.
זיהום וניקיון
הצורה הנפוצה ביותר של ההפרעה, היא של אנשים החוששים מזיהום ומחלות. המחשבות הטורדניות של האדם נעות סביב החשש שמגע עם חפצים מסוימים ילכלך אותו, יזהם אותו, וידביק אותו בחיידקים. החרדה המתעוררת כתוצאה ממחשבות אלו קשורה בדרך כלל לנושאים בריאותיים הנובעים מפחד שהזיהום יגרום לאדם או לקרוביו למחלה קשה ואפילו למוות. גם תחושת הזיהום עצמה יכולה להיות מוקד החרדה- האדם חש שהוא מזוהם, ועסוק בגועל ובחשש שיישאר מזוהם.
על פי רוב, הדרך היחידה להפחית את החרדה היא רחיצה וניקיון. לא מדובר בשטיפת ידיים שגרתית כי אם בהתנהגות כפייתית וחוזרת של רחיצה. טקסי ניקיון ארוכים ויסודיים מידי יום, קרצוף ידיים קיצוני, שטיפה חוזרת ונשנית של הבית, החלפת בגדים או מצעים בתדירות גבוהה מאוד, הימנעות ממגע ישיר בחפצים או אנשים מסוימים הם רק חלק מהדרכים שננקטות בכדי להפחית את החרדה. הטקסים הללו עוזרים באופן זמני בלבד, שכן תמיד יימצאו מוקדי זיהום והתפשטות חדשים: הילדים או בן הזוג הבאים מבחוץ, קבלת חפץ מאדם אחר, פתיחת דלת או חלון ולפעמים אפילו שיחת טלפון עלולים לגרום לאדם תחושה שהוא שב ומזדהם, ולא לאפשר לו להרגיש בטוח מזיהומים ו/ או הדבקות במחלות בשום מקום.
אחריות ובדיקה
המחשבה הטורדנית של הסובלים מ-OCD מקבוצה זו, היא מחשבה על אחריות לאסון אפשרי בסביבתם הקרובה. אדם הסובל מההפרעה עשוי לחשוש שלא נעל את דלת ביתו, שלא סגר את החלונות לפני שהלך לישון, שלא סגר היטב את ברז הגז, שלא כיבה את התנור, שלא משך את בלם היד במכונית.
החרדה המתעוררת כתוצאה מהמחשבות הללו היא כמובן על האסון העלול להתרחש בגלל חוסר האחריות שגילה- פורץ שיגנוב את תכולת הבית ואף יפגע ביושביו, התפשטות של גז רעיל או של דלקה, התדרדרות של המכונית שתפגע בהולך רגל וכן הלאה.
הדרך היחידה להפחית את החרדה היא לבדוק, שוב ושוב, לפעמים בטקס מובנה ומסודר שאכן ביצע את מה שאמור היה לבצע. גם כאן, ההקלה היא זמנית בלבד שכן עד מהרה הספק שב ומתעורר- האם באמת בדקתי מספיק, ומה עלול לקרות אם לא?
מחסור ואגירה
בקבוצה השלישית של סובלים מ-OCD החרדה נובעת ממחשבה טורדנית על מחסור אפשרי, או על צורך בחפץ שלא יהיה זמין בעתיד. הדרך של אדם מקבוצה זו להפחית את החרדה היא לאגור- עיתונים ישנים, רהיטים שבורים, ולעיתים אף חפצים מתוך פחי האשפה. האוספים של האנשים הללו תופסים יותר ויותר מקום בביתם, המיון והאגירה הולכים ומשתלטים על חייהם. אנשים מקבוצה זו פחות מודעים לבעייתיות של ההפרעה שלהם, הם סובלים פחות מהכפייתיות שבאיסוף, והחרדה שלהם עולה בעיקר אם מאיימים לפגוע באוסף שלהם או אם פוגמים בסדר שלו.
מחשבות וביטולן
לעיתים מקור החרדה אינו חיצוני- לכלוך שיגרום לזיהום, תנור דלוק שיגרום לדליקה, או חפץ שאבד- אלא פנימי. אצל אנשי הקבוצה הזו החרדה מתעוררת מהמחשבות עצמן, ומהאמונה שהחשיבה עליהן תביא להתקיימות שלהן במציאות. מחשבות על תאונה לאדם אהוב למשל, מחשבה רעה על אנשים אחרים, או מחשבה על מוות של אדם קרוב יכולות להיות בהחלט מחשבות לא נעימות שעוברות לנו בראש. אצל אדם הסובל מ-OCD המחשבה נתפסת בראש ואינה מרפה, הוא שב ועוסק בה ומבועת מהאפשרות שהיא תתממש.
ישנם שני סוגי דרכים שנבחרות כדי לנסות להפחית את החרדה. דרך אחת היא בהתנהגות. לא חייב להיות קשר הגיוני בין ההתנהגות למחשבה, אך האדם הסובל מ-OCD חש שביצוע טקסי וחזרתי של התנהגות מסוימת פשוט מפחית את חרדתו. ההתנהגות יכולה להיות כניסה ויציאה מדלת מספר פעמים, התלבשות והתפשטות, נגיעה בחפץ כלשהו ועוד. דרך שנייה להפחית את החרדה היא על ידי "מחשבת נגד" המבטלת את המחשבה הטורדנית. חזרה בלב על תפילות או ביטויים בסדר מסוים, הן דוגמה למחשבת נגד כזו.
חוסר שלמות וסידור
אנשים מהקבוצה האחרונה אינם חוששים מאסון מתקרב או מהתממשות של מחשבה רעה אלא פשוט חשים חוסר נוחות קיצוני כאשר סביבתם אינה מסודרת באופן הנראה להם מושלם. החרדה שלהם נובעת ממצבים של חוסר שלמות או מפגיעה במצב שנראה להם נכון ומסודר. הדרך שלהם להפחית את החרדה היא להחזיר את סביבתם לסדר הנוקשה הרצוי. אדם כזה יכול למשל לבלות שעות בסידור עפרונותיו על השולחן. התזוזה הקטנה ביותר של אחד מהם, תבלוט מאוד בעיניו ותגרום לו לאי נעימות ולחץ.
OCD- הטיפול
מחקרים מראים באופן ברור כי לתרופות ממשפחת ה-SSRI יש השפעה יעילה בטיפול ב-OCD. תרופות מהמשפחה הזו מאריכות את השימוש בחומר הכימי סרוטונין, שמשמש להעברת מסרים במח ובכך מפחיתות את רמת הסימפטומים של ההפרעה הטורדנית כפייתית. הפחתה זו מאפשרת המשך טיפול יעיל ביתר על פי הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)
הפרעה טורדנית כפייתית -OCD יוצרת דפוס התנהגות שהאדם אינו מצליח לצאת ממנו. מטרת הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי היא לשבור את הדפוס הזה ולאפשר לאדם דרך ליציאה מתוך מעגל החרדה.
המרכיב ההתנהגותי
בטיפול ב-OCD , המרכיב ההתנהגותי כולל שני חלקים: חשיפה ומניעת תגובה.
חשיפה:
חלק זה של הטיפול מבוסס על העובדה הפשוטה שאומרת שכאשר נחשפים לגירוי מפחיד לפרק זמן מספיק ארוך, החרדה יורדת באופן טבעי. הטיפול מניח שהאדם יכול ללמוד להפסיק לפחד מהמחשבות הטורדניות על ידי חשיפה הדרגתית וממושכת למקור הפחד. מכיוון שמקור הפחד של הסובלים מהפרעה טורדנית-כפייתית הוא המחשבות שלהם, והתחושה החזקה שהמחשבות הללו עומדות להתגשם, החשיפה שייבצעו היא חשיפה למחשבות עצמן. מטרת החשיפה היא אם-כן לשבור את הקשר בין האובססיה לבין החרדה שהיא יוצרת.
מניעת תגובה:
החשיפה לגורמים המעוררים את החרדה תוביל לעלייה מיידית בחרדה ולדחף בלתי נשלט לבצע טכס המפחית את עוצמת החרדה. על כן, חלק מהטיפול יהיה למנוע את ביצוע הטכס המקל ובכך לגרום לשבירת המעגל. אי ביצוע הטכס לאורך זמן יוביל בסופו של דבר להפחתה ניכרת של החרדה ולהורדת הטכסים המלווים את האדם בשגרת יומו.
המרכיב ההתנהגותי מסתמך על תופעה ביולוגית פשוטה - התרגלות. אנחנו יודעים שכאשר אדם נחשף לגורם מפחיד, התגובה הראשונית היא חרדה. פחד הוא התגובה הטבעית של הגוף לכל גירוי שנראה מאיים. המוח פוקד על הגוף לגייס את כל המשאבים שלו להתמודדות באמצעות הורמונים (אדרנלין) שמעוררים גם הרגשה של חרדה. זוהי תגובה נורמאלית.
אבל באופן טבעי לגמרי, עם הזמן הגוף מתרגל לגירוי שרק נראה מאיים, המוח מפסיק לשלוח אדרנלין, הגוף חוזר למצב מנוחה ותחושת הפחד חולפת.
הרעיון של המרכיב ההתנהגותי הוא לכן לגרום לאדם לא לפחד מהפחד, לא להימנע ממנו באמצעות טקס כפייתי, ופשוט לחכות עד שהוא יעבור מעצמו.
המרכיב הקוגניטיבי
מטרת המרכיב הקוגניטיבי בטיפול היא לתת למטופל כלים לזהות את המחשבות המעוותות ולהתמודד איתן. בכך, הוא קודם כל שובר את הקשר בין המחשבה לבין התחושה שהיא הולכת להתגשם.
בנוסף, המרכיב הקוגניטיבי עוזר לשבור את הקשרים האחרים. הוא עוזר למטופל לתקן מספר מחשבות שגויות: המחשבה שביצוע הטקס הכפייתי יימנע את הנזק לעצמו או לאחרים, המחשבה שאם הוא לא ימנע ממצבים מסוימים החרדה תמשך לנצח, והמחשבה שאם הוא לא יבצע את הטקס, החרדה תהיה כל כך קשה שהוא עשוי להשתגע.
משך ויעילות הטיפול.
טיפול התנהגותי קוגניטיבי נמצא כטיפול היעיל ביותר לטיפול בהפרעות חרדה. טיפול בהפרעה טורדנית כפייתית הינו טיפול קצר מועד שבו שיתוף פעולה הדוק ואמיתי בין המטופל למטפל מביא עד מהרה לשבירה של דפוסי החשיבה וההתנהגות ולפתרון הולם להפרעה. אחוזי ההצלחה בטיפול נמצאים גבוהים ביותר אם האדם הלוקה בהפרעה משתף פעולה באופן מלא ומבצע את החשיפות בצורה עקבית. משך זמן הטיפול ויעילותו מתקצרים באופן משמעותי ככל שרמת המוטיבציה לטיפול גבוהה ורמת ההפרעה נמוכה. במצבים בהם ה- OCD נמצא ברמות גבוהות מאוד של מחשבות וטכסים יהיה צורך בשילוב של טיפול תרופתי בהתייעצות עם פסיכיאטר.
שמעון אלקובי (M.Sc)
פסיכותרפיסט התנהגותי קוגניטיבי
http://www.tipul-nafshi.com/
052-2667814
קליניקה לטיפול:
ההסתדרות 4 נוה-חיים חדרה
כ"ג יורדי הסירה(ליד נמל תל-אביב) תל אביב.
קליניקה לטיפול: חדרה ותל אביב.
shialk@walla.com
פסיכותרפיסט התנהגותי קוגניטיבי
http://www.tipul-nafshi.com/
052-2667814
קליניקה לטיפול:
ההסתדרות 4 נוה-חיים חדרה
כ"ג יורדי הסירה(ליד נמל תל-אביב) תל אביב.
קליניקה לטיפול: חדרה ותל אביב.
shialk@walla.com
